אני אוהבת קפה, מאוד אוהבת קפה
אחרי שסופיה נולדה חזרתי לשתות קפה ובגדול!
כל כך נהננתי מכל כוס, לפעמים לפני השינה פינטזתי על הקפה של הבוקר. קפה שחור נהדר, חם וטעים, עם קצת סוכר וקצת חלב (עיזים, כמובן).

העייפות נתנה לי תירוץ ממש נהדר לעוד כוס קפה וכך מצאתי את עצמי בשנה וחצי האחרונות שותה המון המון קפה.

באחד הימים שוחחתי בסטודיו עם אחת המתרגלות הנהדרות שלנו. השיחה הזאת הייתה מעיין שיחת התעוררות,
לא נאמר בה משהו חדש או כזה שלא הייתי מודעת אליו אבל שותפתי לשיחה סיפרה לי על השינוי התזונתי שהיא עברה לפני מספר שנים וההשפעות שלו והשינוי האחרון שלה היה להפסיק לשתות קפה וגם לכך הייתה השפעה ניכרת.

אחרי השיחה הזאת החלטתי – אני מפסיקה לשתות קפה!

התעוררתי בבוקר למחרת עם ההחלטה הברורה שלי וממש הרגשתי שאין למה לקום, כל כך רציתי קפה. במקום שתיתי חליטת קמומיל…
איפה ההתעוררות? איפה השמחה? כל כך רציתי כוס קפה טעימה, מעוררת ומנחמת.
כמעט שבוע כאב לי הראש, כאב טורדני שליווה אותי כל היום.
ממש חוויתי גמילה.
רק בשביל זה היה שווה להפסיק, כדי לא להיות תלויה בדבר.
לא קל לי. אני מתגעגעת לקפה שלי אבל ההבנה שאני ממש מכורה והשחרור כתוצאה מההפסקה שווה ביותר.
אני לא מבטיחה שלא אשתה יותר קפה אבל כרגע זוהי חגיגת חג החירות שלי!

חג שמח!