admin בDecember - 2 - 2012

ללכת בדרך

ללכת בדרך

פטנג'לי כותב בפרק הראשון: "אך אימון זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי, בהתמדה ולאורך זמן. אי השתוקקות היא הפנמת השליטה של זה שאינו צמא למושא הנראה והנשמע. (אי ההשתוקקות) העליונה הזו היא בהכרת העצמיות: אז אין צימאון למצבי החומר."

 

לעיתים הבחירה בחיי יוגה אינה פשוטה, היא דורשת מאיתנו משמעת עצמית ולפעמים ויתורים.

השבוע התקיימה חתונה של חבר לעבודה של אמיר, ואני הייתי צריכה לבחור האם להצטרף או לא. השאלה שעמדה לפני האם אני מצטרפת לחגיגות, שותה אלכוהול, הולכת לישון מאוחר וכל המשתמע מכך ובעצם מוותרת על התרגול האישי שלי.

לא הלכתי! זו לא הייתה בחירה פשוטה, הרבה מחבריי היו שם וכולם נהנו.

קמתי בבוקר ותרגלתי, אימון עמוק וארוך – הרגשתי נפלא!

 

גם כשאנחנו באים לשיעור בסטודיו עלינו לבחון מה אכלנו וכמה, איך ישנו, כמה שעות ישנו, על מה דיברנו במהלך היום – לדברים  ישנה השפעה על האימון שלנו. איננו יכולים להפריד בין הקצוות שלנו, אנחנו אחד.

ארג'ון בבהגווד גיטה שואל את קרישנה מה יש באדם שכמו מכריח אותו לפעול לרעתו שלו, מהו שמכוון אותו לבחור בניגוד לטובתו. זה הריי נוגד כל הגיון.

"זו התשוקה" עונה קרישנה

 

אין טענה זו באה להגיד שלא נתרגש מהחיים ושלא ניצור קשרים כאלה ואחרים, אלה שנשים לב לא ליצור תלות בדברים. עוד נאמר בבהגווד גיטה: מי שלומד את אומנות השליטה בחושים, אמנות אי-התלותיות ומיתון הרגשות השליליים, יודע את אומנות החיים ושכרו הוא שלווה ושמחה.

 

אמן!