התחלתי לתרגל יוגה בשנת 2001 ומאז היא מהווה נוכחות קבועה וברוכה בחיי. אימוני היוגה סייעו לי, בין השאר, לשבת קצת בשקט. במהלך השנים אני לומדת, לפעמים בדרך הקשה, איך לא לפגוע בעצמי וכיצד ראוי להשתמש בכלים האלה. מצאתי שבתקופות המטלטלות, האימון הינו חוף מבטחים, ובימים כתיקונם, אין כמותו לסייע להיכרות אינטימית עם עצמך. אני מודה לכל אותם מורים שהאירו לי עם הפנס, כדי שאוכל למצוא מחדש את השביל: גראהם וליאוני נורת'פילד, איל צ'חנובסקי, גלעד חרובי, ענת צחור, מתי עזרתי וצ'ק מילר. ובעיקר, לנגר ההוא מניו יורק – שהדריך את שיעור ההאשטנגה ויניאסה יוגה הראשון שלי בחיים – וצ'יפר אותי ביותר כשנפרד ממני במשפט – !“well, you survived”